לפני שבועיים, חברתי תמרוש שלחה לי לינק להרצאת TED שעוסקת במציאת הWHY של העסק שלנו ושואלת:
למה אנחנו עושיםות את מה שאנחנו עושיםות? מה הערך שעומד בבסיס כל זה?
זה תפס אותי בזמן טוב, כי אני בעצמי תוהה לגביו מאז שהפכתי למנחת סדנאות נוודית דיגיטלית, והאמת, עוד לפני.
אז ישבתי וכתבתי את ה-WHY שלי. זה לקח לי ממש כמה שניות:
אני מאמינה שכל יצור אנושי צריך ליצור משהו, כדי ללעוס את החיים הקצרים האלה ולירוק אותם קצת אחרת.
כתיבה מאפשרת לחיות פעמיים- את החיים הרגילים ואת הסיפור הפוטנציאלי שמתחבא בהם
ואני עוזרת לא.נשים למצוא את זה וליהנות מהדרך של היצירה.
פה עצרתי רגע.
כי אם כל סוג של כתיבה מאפשר לי ליצור בחדווה, למה דווקא תסריטאות ולא, נניח, הייקו? (לאחרונה אני חוטאת בכתיבת השירים הקצרצרים הנפלאים האלה).
למה לכתוב בז'אנר שמצריך עבודה כה ארוכה בליטוש הרעיון, המבנה, הדמויות, התמה, העלילה ורק אז כתיבת הסטפ אאוט ליין, הטריטמנט, והדראפט הראשון (!) של התסריט עצמו, ובהמשך - השקעה במציאת בית לתסריט הזה אצל חברות הפקה, ערוצים וקרנות?
חשבתי על זה רגע ומיד הוספתי:
כשהיצירה מגיעה למסך, המימוש משמעותי.
כל מי שצפה ביצירה שלו עם קהל, יכול/ה להעיד שמדובר בחוויה מטורפת:
אירוע מתמשך בו קהל שלם צופה ברעיון שהיה לי בראש, צוחק, מתרגש ורואה לאורך כמה דקות טובות את החיים, כמו שאני רואה אותם.
והכי מדהים זה לחשוב שליצירה הזאת יש חיים משלה והיא תמשיך לעד (או עד שייגמר האינטרנט) להיות מוקרנת מול עוד המון קהלים, להיכנס ללבבות, לשנות אותם ולו במעט.