"את הכי מוסרית שיש..."

מחזור 26

דניאלה היקרה,

איך מסכמים תקופה קצרה אך כל כך חוויתית שכזו?

היה כיף, היה מעניין, היה מלמד והיה מרגש!

ב-10 מפגשים הצלחת לקחת אותנו למסע מרתק לתוך לב לבו של עולם הקולנוע והטלויזיה, לתוך מה שכנראה הכי משפיע והכי משמעותי לסיפור שאנחנו רוצים לספר, התסריט.

אם ננסה לתמצת את הכל בדרך שאת לימדת אותנו כנראה שזה חייב להיראות ככה:

דמות, קונפליקט, מהלך עלילתי.

נתחיל מהסוף:

מהלך עלילתי ללא ספק היה לנו, המהלך והאופן שבו בחרת ללמוד אותנו היה מוצלח ומעניין. בנית קומה על גבי קומה, שלב אחרי שלב, כך שלמעשה נתת לנו את כל הבסיס כדי שכעת כל אחד מאיתנו יוכל לחזור לעולמו שלו, לכתוב ולהמשיך לספר את סיפורו בצורה הטובה והנכונה ביותר.

קונפליקט גם היה. לא ויתרת לנו ולא ניסית לעשות לנו חיים קלים. בטוב טעם ובדרכך הנעימה חזרת ואמרת לנו שוב ושוב "לעבוד לעבוד לעבוד". ולבסוף, אחרי שעבדנו, אי אפשר לומר שלא היה שווה...

ודמות? את דניאלה היית לנו לדמות.

 הסבלנות שאת מעניקה לכל אחד

 האכפתיות והדאגה שיש לך

 הכשרון הרב שיש לך כמספרת סיפורים

 יכולת ההבנה והניתוח שיש לך

 חוש ההומור המהיר והשנון 

 החריצות ויכולת ההתמדה (26 מחזורים עד כה...)

 היכולת שלך לראות את החיים בצורה כל כל בריאה ונכונה (להנות מהדרך...)

 וכמובן, את הכי מוסרית שיש (;

ולסיום, נספר לך סיפור קצרצר שתמיד יגרום להיזכר בנו:

פעם אחת היה בחור בשם שיפוד, חרדי לשעבר שעבר השתלת כליה ולב, שנורא אהב חדרי בריחה. הוא התלבט אם לעזוב את הארץ אבל אז, ברגע האמת, הוא פגש רופאה קטלנית שחלמה להיות שחקנית או זמרת מרוקאית. אז הוא החליט להישאר בארץ ולהיות מהנדס מחשבים או סתם ליצן מעורב.

באהבה רבה

מחזור תסריטאות 26