טלפון נייד נופל באמצע מעבר חצייה סואן.

מה אתםן חושביםות על זה? לאן זה לוקח אתכםן? מה יקרה הלאה?

באמת, קחו בבקשה שניה לחשוב ורק אז תמשיכו לקרוא.

---




חזרתםן? מעניין מה יצא לכםן.

כי כל אחד/ת מאיתנו רואה את העולם אחרת. תודה לאל. 

יוצרת אחת היא פסימיסטית מושבעת שמיד תדמיין איך הדמות מתכופפת להרים את הנייד, מכונית פוגעת בה וההודעה האחרונה שהיא ראתה היתה שחבר שלה עוזב אותה.

יוצר אחר מאמין בגורלות שמצטלבים, ככה הוא רואה את החיים, בכל דבר, ולכן יחשוב שהמכונית שתפגע, תהפוך להיות אהבת חייו.

יוצר אחר חווה את העולם דרך הילדות הכואבת שלו: מאחורי הדמות שהפילה את הנייד עומדת משפחה שלמה, שיחד עוצרת את התנועה, עד שהאמא תקום מהכביש.

יוצרת אחרת רואה בכל דבר פוטנציאל קומי - הנייד נפל ועליו תמונה מביכה של הדמות, רגע לפני שמחקה אותה, ועכשיו לא אכפת לה להידרס - רק שלא יראו את התמונה.

וכן הלאה.

התפקיד שלנו כתסריטאיםות טמון במשקפיים האלה שאנחנו מסתכלים דרכם על העולם. בגדול, מה שאנחנו עושיםות זה לבקש מהקהל להרכיב אותם גם לכמה רגעים (אם זה סרט - 100 רגעים) כדי לראות את העולם כמונו דרך היצירה שלנו. 

אז לעולם, לעולם, לעולם, אל תנסו להיות בסדר. כמו כולםן. לראות (לכתוב) כמו ש"צריך". 

תשלבו רגע את הידיים. תתחברו למה שהולך לכםן בראש. תהיו אתםן.

זה כוח העל שלכםן כתסריטאיםות 

(וכבני אדם).



שיהיה בהצלחה ואל תשכחו ליהנות מהדרך,
דניאלה דורון
תסריטאית ומנחת סדנאות כתיבת תסריט 
DraftRishon

איך כותבים תסריט? סדנאות תסריטאות