אני הולכת לדבר על הספר המדריך השלם לכותב – 16 מאסטר ארכיטיפים של דמויות, שכתבו שלוש נשים כותבות – תמי קודן, קארו לה פבר וסו ויידרס.
ספר משנת 2013, שעוסק בניתוח סרטים ויצירות בניסיון לייצר מזה כלים
מישהו קרא את הספר? לא? יופי. כן? עוד יותר טוב.
המטרה של ההרצאה הקרובה זה גם פחות או יותר לעבור איתכם על מה שיש בספר, וגם לנסות לחלץ מתוכו בזמן הקצר הזה כמה שיותר כלים לכתוב איתם.
נחלק את זה לשניים – הארכיטיפים שהן מציגות בספר, והשיטות שהן מציעות כדי לעבוד איתם, תוכן העניינים:
גישתן של תמי קודן, קארו לה-פבר וסו וידרס- למה הן עשו את זה?
8 הארכיטיפים של הגיבור
8 הארכיטיפים של הגיבורה
8 הארכיטיפים של הנבל
8 הארכיטיפים של המנוולת
מיקס אנד מאצ' – איך עובדים עם הארכיטיפים לפי הספר?
מה יוצר המפגש בין ארכיטיפים שונים
מה זה אומר מאסטר ארכיטיפ של דמות, ומה הכותבות ניסו לעשות:
יש דמויות שאנחנו מכירים מאיפשהו, אין לנו מושג מאיפה, אבל כולנו פגשנו את הטיפוסים האלו ויודעים איך הם יתנהגו. אנחנו כותבים את זה אוטומטית.
הן מנתחות סרטים קיימים עד עכשיו ומנסות להוציא מהן ארכיטיפים של דמויות, לנסות רגע לקטלג ולמצוא את המכנים המשותפים שלהם, ולתת שם לדמויות האלו. להכין סוג של תבניות התחלתיות שאפשר לצאת מהן, למצוא את השלד של הדמות.
הגיבור והגיבורה מתייחסים לפרוטגוניסטים, למי שאנחנו יחסית יותר מקבלים את הצד שלו של הסיפור, אבל תכל'ס זה נכון לכל דמות שבנויה עם איזשהו עומק. ברגע שנשאל למה דמות עושה את מה שהיא עושה נגיע לאחד הארכיטיפים.
זה קצת מזכיר אסטרולוגיה במובן שזה לסווג אנשים שונים מאוד בעזרת תכונות אופי דומות, לנסות למצוא איזשהו טייפ של בנאדם.
כדאי לנסות תוך כדי הדיבור על הארכיטיפים לחשוב איזו דמות מתאימה לארכיטיפ שאנחנו מדברים עליו, כדי לנסות לדמיין אותו בצורה יותר טובה.
נפרק את הארכיטיפים ונעבור על הארכיטיפים הקיימים בספר יחסית ממש בקצרה. מה שאני כן אנסה לעשות ביחד איתכם זה לפרק קצת את הלוגיקה של איך הן עשו את האבחנות האלו ואיך ארכיטיפים נוצרים, כי בעיני רק כשמבינים איך עושים את זה אז אפשר להשתמש בזה.
ארכיטיפ זה אופי, בספר יש פירוט מעמיק על כל אחד מהארכיטיפים לרמת המה סביר להניח היה הקשר המשפחתי שלו ואיזה תכונות שליליות או חיוביות יש לו, ובגדול- כל מה שיכול לעזור לנו להבין איך הדמות תפעל. כלומר – אם אתם מזהים מאסטר ארכיטיפ באחת הדמויות שלכם, שווה לכם לקרוא על זה קצת כדי לחשוב מה עוד אתם יכולים להוסיף עליו!
חשוב להבין שבסוף מה שמגדיר ארכיטיפ זה לא הפעולות של הדמות, אלא המניעים שלה, וכל דמות יכולה לעשות כל דבר והשאלה היא למה (וככל שהמעשה הזה פחות אופייני לארכיטיפ, ככה הסיפור מאחוריו כנראה יותר מעניין)
אז קיצר כל הארכיטיפים האלו הם פירוק המניעים של הדמות.
8 ארכיטיפים של גיבורים בסרטים (פירוט על כל אחד במצגת)
הצ'יף
הילד הרע
החבר הטוב
- איזשהו דיסקליימר מעניין -הרבה פעמים לגיבורים יש את אותו הרקע, אבל הם מתפתחים שונה, כי אנחנו מקבלים אחרת את העולם כיצורים. בעצם אנחנו יכולים לסכם הרבה מהאישיות של הגיבורים שלנו בשאלה האם הגיבור חווה את חייו כחוויה חיובית או שלילית, והאם הגיבור שלם עם עצמו. זה יעזור לנו להבין את הארכיטיפ שלו ולראות איזה החלטות הוא הולך לקבל. תשאלו את עצמכם מאיזה רקע הגיבור שלכם הגיע וכמה הוא היה מבסוט על עצמו, דמויות כמו הילד הרע, הנשמה האבודה, ולפעמים הצ'יף והצ'ארמר יותר לייקלי יגיעו מרקע קשה וירימו בקושי את הראש מעל המים, בעוד החבר הטוב והפרופסור למשל אולי קצת פחות מתאים להם להגיע מרקע בריא. הלוחם למשל והצ'יף לא מתבחבשים בשאלות של טוב ורע כמו הנשמה האבודה והילד הרע, הם שועטים קדימה.
הצ'ארמר
הנשמה האבודה
הפרופסור
ההרפתקן (swashbuckler)
הלוחם
אז כמו שאתם רואים ושאמרתי קודם, יש כל מיני הקבלות בין הדמויות ששווה לחשוב עליהן ולנסות להבין אותן, כדי שנוכל לנסות להבין את הדמויות שלנו ומאיפה הן באות. למשל הדמות של קהאיט מעם הראש בקיר יכלה להיות נשמה אבודה, אבל בגלל הנטיות האלימות שלו הוא יותר ילד רע. פחות היינו רואים אותו בתור החבר הטוב. יש גם הרבה עניין בדיסאוננסים ובהבדל שנוצר בין רקע של דמות לבין הבחירות שלה בסופו של דבר. למשל – בוג'ק הורסמן, שהוא דמות שמצד אחד הכל על פניו טוב בחיים שלו, ומצד שני הוא הכי ילד רע שיש, וזה גורם לנו להבין שהכל חרא אצלו בחיים.
בואו רגע נדבר על דמויות נשיות:
הבוסית
הפתיינית
הילדה הספונקית (האמיצה, נמרצת)
הנשמה החופשית
כמו שאתם רואים אנחנו רואים כאן כמה הקבלות מעניינות לגיבורים הגבריים שלנו, בתכל'ס אלו דמויות שעשויות לפעול באופן דומה, אבל הנסיבות שהביאו אותן לפעול כפי שהן פועלות עשויות להיות שונות. וגם, חוצמיזה, יש איזשהו פער בדמויות – יש איזשהו הבדל בין בוסית לצ'יף למשל,
אני יכולה להעיד שיש לי חברה שהיא לגמרי צ'יף – רגילה שמקשיבים לה, ממוקדת במשימה, אבל היא לא בוסית במובן שאין לה ממש איזשהי ראיה מערכתית והבנה של יחסי אנוש כפי שמצופה הרבה פעמים מאישה, וזה נותן לזה זווית אחרת. הילד הרע והפתיינית יושבים קצת על אותה משבצת, אבל בעוד מהגבר הילד הרע מתפרצת הרבה פעמים איזשהי אלימות, מהפתיינית תתפרץ איזשהי מיניות. אותו נתפוס כפועל מתוך אמוציונאליות מסויימת (לא אחראי למעשיו) ואותה אנחנו נתפוס כמישהי שמארגנת קנוניות ויש לה מאסטר פלאן. גם יש איזשהו הבדל למשל בין הפרופסור לספרנית, בספרנית אוטומטית יש משהו שהוא טיפה יותר מעצבן.
האסופית (עלמה במצוקה)
הספרנית
הצלבנית
המטפלת
עוד איזשהו דיסקליימר – אני אישית לא ממש אהבתי את החלוקה המגדרית שהן עשו, בעיני יש דמויות שפועלות באותה הצורה ממגדרים שונים, ובעיני לעשות הפרדה כל כך ברורה בין הארכיטיפים מכל מגדר דווקא מנציח את הסיטואציה שבה מגדר הוא חלק מעצב באישיות שלנו, ומכריח גם את הסיפור שלנו להיות ממוגדר. בעיני אפשרות לשחק עם זה זה לנסות לכתוב דמויות נשיות מתוך ארכיטיפ גברי ולהיפך. אני חושבת שהיום אנחנו רואים את זה הרבה יותר על המסך ובסיפורים, וגם בינינו – יש בנים שמתחברים לארכיטיפ המטפל/הצלבני/הנשמה החופשית, ומהצד השני בנות שמתחברות לארכיטיפים האחרים.
עכשיו אנחנו נדבר ממש בקטנה על נבלים- יש על זה הרחבה באתר של תמי קודן, אחת הכותבות, אנחנו נדבר על זה בעיקר כי זה יכול לתת איזשהו כלי נוסף להסתכל על עיצוב דמויות וגם כי ממש חשוב שנבנה את הנבלים שלנו מצויינים, אחרת כל הסיפור הלך פייפן. מה שכן – בגלל שזה לא בספר זו תיאורייה קצת פחות מפותחת, וכמו שבסרטים אנחנו לא תמיד מקבלים את הסיפור של הנבל בצורה אמפטית- גם הן לא ניתחו אותו בצורה אמפטית במיוחד של מה גורם לדמות להיות נבל/נבלת, ואנחנו מקבלות בעיקר את הפעולות שלה (בניגוד לניתוח הפסיכולוגי שאנחנו מקבלות בגיבורים)
אז גם נבלים יש 16, 8 נשיים ו8 גבריים, והם כמובן גם מקבילים אחד לשני וגם לפרוטגוניסטים שלהם.
8 נבלים:
הרודן – רוצה כוח בכל מחיר ורודה בכולם.
הממזר- זה שאף פעם לא אהבו אותו והוא מנייאק רצח בגלל זה – תחשבו על הדמות של ראמזי בולטון ממשחקי הכס
השטן – כריזמטי אבל מנצל את זה לרעתו כדי לנצל ולדרדר אנשים
הבוגד – זה שסומכים עליו ואז הוא משנה את פניו
הדחוי – זה שעושה הכל כדי להשתייך ולא אכפת לו על חשבון מי זה (ואז נלך אולי לסיפורים יותר אישיים וקטנים, על הבריון בכיתה למשל)
הגאון המטורף – זה ששולט בכל, יודע הכל ומצליח בעזרת החוכמה והחוטים שלו להפעיל את הכל לטובתו. (דמבלדור? וולדמורט?)
הסדיסט – זה שפועל מחוקים אחרים, פראי ונהנה מהכאב של אחרים
הטרוריסט – האביר האפל, הלוחם שפועל לטובת מטרה שהוא מאמין בצדקתה, אבל היא בדיוק בכיוון ההפוך של הפרוטגוניסט (למשל – נאצים) הוא רע מתוך מניעים אידיאולוגים.
וכמובן הצד הנשי של הפלטה:
הביצ' – זו שכולם נופלים לרגליה והיא עושה בהם כרצונה. אבל כל מה שהיא רואה לנגד עיניה זה את עצמה.
האלמנה השחורה- זו שמפתה אנשים להכנס לרשת שלה, ואז מחסלת אותם או משתמשת בהם לצרכיה.
הסכין בגב- זו שעל פניו היא שמחה ומתוקה, אבל בתכל'ס הולכת לדפוק לך סכין בגב ברגע שהיא תוכל (הדמות של החברה הכי טובה של מלי בסיפור של מתן)
המטורפת- זו שיש לה איזשהו היגיון שאף אחד אחר לא מבין והיא לא מהססת לעשות דברים משוגעים. ההופכית של הנשמה החופשית.
הפרזיטית- זו שנצמדת לאנשים כדי לטפס, להתקדם ולדאוג לאינטרסים שלה, אבל לא באמת אכפת לה מהם (נניח הדמות של מג בהרקולס נעה בין עלמה במצוקה לפרזיטית)
התחמנית – זו שמנצלת בעיות של אחרים לטובתה, מחמירה ומערבבת.
הפנאטית – זו שעושה רע בשם הטוב, עקשנית ולא מוכנה להתפשר למרות שזה פוגע באחרים
המטריארכית – כלומר האמא השתלטנית- זו שמצד אחד חונקת את המשפחה שלה ומצד שני תחסל את כל העולם בשבילם (אני אישית חושבת על דודה שלי)
שימו לב שוב איך כל דמות יכולה להיות מצד אחד טובה ומצד שני רעה ומרושעת, הכל תלוי בזווית של הסיפור. משהו ממש מעניין שאני חשבתי עליו בהקשר המטלה של יואב, זה שזו אחלה דרך להתחיל לכתוב אותה- לשבת ולנתח את אחת הדמויות הרעות שכתבנו, לראות איזה מן נבל הוא, ואז לכתוב אותו כגיבור המקביל לנבל שהוא. למשל הדמות של בלעם אצל פייגי, שהיא איזשהי ורסיה של הדחוי שעושה הכל כדי להשתייך ולהחזיר את האהבה אליו ולא אכפת לו על חשבון מי, יכול להיות גם הדמות של הילד הרע, שכל הזמן חרא לו בחיים והוא מנסה להשתייך אבל בסוף יש בו איזשהו גרעין של טוב. קיצר בעיני הנבלים פותחים עוד איזשהי זווית נורא מעניינת על טוב ורע ומוסר, וזה עניין של איך מסובבים את זה.
הצעות הגשה מאת הסופרות:
אז הן מדברות על כמה דרכים מעניינות לעצב את הדמויות שלנו בתוך אחד מהארכיטיפים, מי שעשה מה שביקשתי וניסה להריץ בראש דמויות ואנשים שמתאימים לארכיטיפ גילה שלא תמיד אנחנו מוצאים משהו שיושב בול, וזה כי יש כמה דרכים להשתמש בזה:
הארכיטיפ האורגני – לדמות יש את אותו הארכיטיפ מהתחלה ועד הסוף, היא פועלת לפיו. זה לא אומר שהדמות תהיה פחות עגולה, כי הארכיטיפ הוא רק איזשהו עמוד שידרה של הדמות ושלד, אבל מסביב אנחנו יכולים ליצור משהו לגמרי אחר, ודווקא אם ניצור איזשהי דמות שהיא ארכיטיפ מאוד מובהק של למשל לוחמת, אנחנו יכולים לזרוק עליה יותר ויותר קונפליקטים שיתנגשו עם הארכיטיפ הזה, ולמרכב אותה יותר ויותר. בסוף הסיפור, העמוד שדרה הזה שלה כלוחמת לא ישתנה. מה נניח כן יכול להיות? אולי היא פתאום תילחם בשביל דברים אחרים.
הארכיטיפ המתערבב- דמות מתחילה במקום מסויים, ומסיימת במקום אחר – הדמות של קהאיט למשל בעיני מתגלגל בין הילד הרע לנשמה האבודה, יש צלבניות שמסיימות פתאום כבוסיות, או לוחמים שמסיימים פתאום כחבר הטוב (כמו למשל הדמות של ליאור, שהתחיל אולי כלוחם ואז בסוף פתאום הוא הופך לחבר טוב). כאן יש סיפור של שינוי שהוא בעיני קלאסי יותר – משהו שיגרום לנו לשנות לא בהכרח רק את מה שאנחנו עושים, אלא את הגישה שלנו לעולם.
שתי שכבות של ארכיטיפ – דמות שהיא מעורבבת בין שני ארכיטיפים שונים שמניעים אותה, למשל פרופסורית ולוחמת כמו קלאריס בשתיקת הכבשים, כל פעם חלק אחר יותר דומיננטי, או דיאן מבוג'ק שהיא פרופסורית ועלמה במצוקה. במצב כזה, הארכיטיפים לא ישתנו לאורך המסע שהגיבור עובר, אלא אחד יהפוך להיות דומיננטי יותר מהשני בדרך כלל. (אבל שימו לב שגם לזה- אנחנו משחקים עם הארכיטיפ, אם אנחנו לא גורמים לדמות שלנו להתנגש באופן מסויים עם הארכיטיפ שלה הסיפור עשוי לצאת שטוח ולא מעניין – מחוסר קונפליקטים) הקונפליקט הפנימי של הדמות תמיד ינבע מהארכיטיפ שלה.
עוד הן מציעות זה כל מיני קוקטיילים של ארכיטיפים, שנכניס דמויות שהארכיטיפים השונים שלהן (או המטרות השונות חרף הארכיטיפים הדומים) מייצרות את הקונפליקט, הן מציעות מהלך שהן קוראות לו קלאש, מאש וצ'יינג'- התנגשות התערבבות והשתנות, שהוא עובד במפגש בין דמויות מארכיטיפים שונים, על סמך הארכיטיפים שלהם (שאגב משם גם תבוא ההתנגשות והקונפליקט, ופחות מאיזשהו משהו חיצוני מאוד). זה נשמע כמו סרט קומדיה רומנטית קלאסי – הצ'יף למשל פוגש את הספרנית, הוא מתעצבן כי היא כל הזמן מערערת על דעתו, היא מתעצבנת כי ההחלטיות שלו גורמת לו לפעול בפזיזות, והם מתנגשים על הרקע הזה. אחר כך הם מתחילים להסתדר טוב יותר פתאום, כי הוא מעריך את הידע שלה ואת התוספות שלה והמחוייבות שלה למשימה, והיא מעריכה את זה שיש לו דרך משלו שהוא מביא בה תוצאות. הוא לומד להקשיב, והיא לומדת לפעמים לקבל החלטה בלי לפרק את כל התמונה.
עוד שתי שיטות לשחק עם ארכיטיפים שדיברנו עליהם:
הנבל שהופך לגיבור/הגיבור שהופך לנבל
זה שמערבב בין המינים.
מילות סיכום:
זה כמו אסטרולוגיה. הארכיטיפים הם אחלה חימר ואני מצאתי שניסיון לדחוף את הדמויות שלנו לתבניות בדרך כלל דווקא מוציא את הכי טוב מאיתנו, כי אנחנו מבינים מה עיקר בדמות שלנו ומשפיע על ההחלטות שלה ומה הוספנו כקישוט/כי זה מהחיים שלנו, אבל זה לא משרת את הדרמה. כדאי להסתכל על זה כמו חימר ולקחת את זה כתרגיל מחשבתי וכנקודת התחלה לעבוד עם הדמויות שלנו. אני חושבת שיש לזה פוטנציאל התמכרות חזק מהסגנון של 'אם הייתי חיה איזו חיה הייתי' שעוזר לנו לאפיין אנשים בצורה מעמיקה יותר פתאום, כי אנחנו מזהים בהם דברים בולטים ודברים בולטים פחות.
אז תקראו את הספר. ויאללה ביי.
שיהיה בהצלחה ואל תשכחו ליהנות מהדרך,
דניאלה דורון
תסריטאית ומנחת סדנאות כתיבת תסריט DraftRishon
ללמוד תסריטאות איך שבא לך קורס האון ליין המלא לתסריטאות
ללמוד תסריטאות עם עוד אנשים כמוך (ואיתי:) סדנאות חיות
פגישה בארבע עיניים על התסריט שלך ייעוץ תסריט אישי
להתעדכן תמיד בכל מה שקורה הניוזלטר החודשי