המזרק המשומש השלישי שגילינו בדירה היה, כנראה, מזרק אחד יותר מדי.
הבנזוג - שטרם הכניסה החליף עם בעלי דירת הנופש עשרות הודעות קוליות בסגנון אירופאי מנומס "הו, גרצייה, מולטו ג'נטילה" – התחבר לצד האיטלקי הנוסף שלו, זה עם הדם החם... והתקשר אליו.
שעה קודם:
לקחנו את המפתחות מבית הקפה המקומי והתקדמנו עם המזוודות במעלה העיירה. היינו פה המון פעמים, אבל זאת פעם ראשונה שלנו בדירה הזאת, שממוקמת בלוקיישן אפילו יותר חלומי על הרי האלפים. הכל פה ירוק, טרי ושקט. הנחל זורם לצידנו ואנחנו במצב רוח מעולה,
עד שפתחנו את הדלת.
במבט ראשון התלהבנו ממש מהעיצוב של הדירה המתוקה, אבל רק כי עוד לא הבנו את גודל הזוועה.
שעה לתוך הניקיונות, אחרי שזרקנו לבוידעם שטיח מפוצץ בשערות כלב, הסתרנו בארון את כל התרופות וניקינו בפעם הרביעית את המקרר השחור, הבנזוג התקשר לבעלי המקום. כן, אנחנו עומדים להיכנס לקונפליקט וזה לא בא לי טוב. אבל לפעמים אין ברירה.
כמו בטיסה לכאן, כשמי שישבה מאחוריי התעקשה לתחוב את תיק היד הגדול שלה לכיס המושב וזה הרגיש כמו ניתוח כליות מתמשך בלי הרדמה. שוב עשיתי אאוט סורסינג והבנזוג הוא זה שביקש ממנה לחדול.
בפעם הרביעית, כשכבר אני זאת שהסתובבתי, היא ושני הוריה המבוגרים עשו לנו "טיסת השוקולד", למי שמכיר, וצעקו לדיילת שאנחנו (!) מציקים להם (!). הדיילת המקסימה ניסתה להרגיע את הרוחות, להסביר שהמושבים עשויים מנייר (לא תואם את המחיר המשוגע שלהם) ולכן כל תנועה מורגשת.
מבחינתי, אני צודקת על מלא.
העניין הוא שבמהלך שנותיי על הכדור, הוכח לי פעם אחר פעם שהצד השני? גם הוא בטוח שהוא צודק,
מה שתמיד מטשטש לי את הגבול בין 'לא נעים לי', כי אולי אני באמת טועה, לבין האסרטיביות שבצדקתי, ואני נעה בין ניוטרל להילוך חמישי, תוך שאני ממש משתוקקת לפזר אהבה בכל הסיטואציה, אבל מתקשה, כי זה מעצבן.
בקיצור - מסובך.
ליד מסוע המזוודות, כשראיתי אותה עומדת ליד אמא שלה, נשמתי עמוק והלכתי אל עבר המבט החושש שלהן מלפנים, כשהמבט החושש של משפחתי המתוקה מלווה אותי מאחור ו- לא, לא ביקשתי סליחה, אלא הצעתי בנועם שנשלים ונהנה כולנו מהחופשה האיטלקית, וכשהיא ניסתה עדיין להוכיח שהיא צודקת, נשמתי עמוק, חייכתי ולא נכנסתי לוויכוח.
בחזרה לדירת הנופש, כמובן שבעלי הדירה הרגיש צודק – הוא שילם למישהי שתנקה והיא לא עשתה את זה (כנראה אף פעם בחיים). אבל אחרי שהבנזוג שלח לו באסרטיביות את צילומי הזוועה של הניקיונות (חוסכת מכם את מה שהיה מתחת למיטה) – הוא לא התווכח ונתן לנו את הדירה היפיפייה (ובזכותנו גם נקייה) - שבוע נוסף חינם.
שזה נעים מאוד בכיס.
עוד הפתעה נעימה - כמיטב המסורת, קורס האונליין השלם בתסריטאות מקבל הנחה כמספר שנות קיומי בעולם: והפעם - 48%, החל מיום הולדתי (20 ביולי) ולמשך שבוע. שמרו את הלינק והיכנסו בזמן ♥
ואם כבר למדתם תסריטאות ותרצו שהמפיק אבירם אברהם יראה ויגיב על הרעיון שלכם בצורה אינטימית ומקצועית – מוזמנים לתהליך ליווי אישי + פגישה עם מפיק.
או ייעוץ אישי רק איתי, בו נתמקד בהתקדמות שלכם בתסריט, כשברקע נוף איטלקי מתחלף (אנחנו פה לחודש וקצת). מבטיחה להיות נעימה ואסרטיבית.
ויש כל מיני דרכים נוספות להיפגש (יש פה גם קישור לקבוצת האירועים והקולות הקוראים, אם אתם עוד לא שם).
בלוג התסריטאות החודשי מוקדש לנושא שעלה הכי הרבה פעמים בייעוצים האחרונים והוא - דמויות.
רוצים שנתראה יותר? זה ערוץ היו טיוב הפרטי שלי.
מעדיפים לא להתראות בכלל? לחיצה על 'הסרה' ממש פה למטה, אתם בחוץ והכל טוב.
בברכת "פיזור נועם בקונפליקטים, תוך שמירה על האסרטיביות הנדרשת",
דניאלה דורון
קיבלת את הניוזלטר החודשי מחבר/ה? איזה חמוד/ה! ככה מצטרפים באופן קבוע.