"אמא, מה את אומרת, אולי נלך לקנות מחברות?" התעניין אלישע ב-1.9 אחרי צהריים ואחרי ששנת הלימודים כבר התחילה...
כמובן שזה לחץ לי על כל כפתורי ה'אמא הלא כשירה' שאני, וגרם לי לעזוב הכל ולדהור איתו על אופניים למקס סטוק הקרוב למקום מגורינו.
אמאל'ה, איזה מקום עצום.
ניגשתי למוכר בז'קט השחור שחלף מולי ושאלתי איפה אפשר למצוא מחברות שורה. "מסדרון 7, באמצע", הוא הפטיר בדרך לעוד עציץ פלסטיק מרוצה ואנחנו פילסנו את דרכנו לשם.
היו שם מלאאא מחברות, בכל הצבעים והגדלים, אממה – כולן (!) משובצות או חלקות, ללא מחברת שורה אחת לרפואה (או לגאוגרפיה:).
אין מצב שאלה כל המחברות שנשארו, מלמלתי. זה העונש לאמא שמאחרת ביום?
פניתי שוב למוכר "סליחה, ממש חיפשנו ולא מצאנו, אתה יכול בבקשה להראות לנו?", "זה שם, תחפשי" הוא ענה, תוך סידור חבילת טושים זוהרים.
אלישע ואני חזרנו ברגליים כבדות לנבור בין עשרות המחברות והידיים השלוחות אליהן, אבל - כלום.
נשמתי עמוק וניגשתי שוב למוכר בז'קט (שכתוב עליו "כאן קונים בכיף"...), אלישע, נשרך אחריי.
"תקשיב, אתה אומר שזה שם ואנחנו מחפשים שם וזה לא שם. תוכל בבקשה לבוא איתי כמה צעדים ולהראות לי למה אתה מתכוון?".
המוכר הפסיק להפריד שדכנים, הסתכל עליי בזעם ואמר: "גברת! עם גישה כזאת, אני לא מתכוון לעזור לך!".
הייתי בשוק.
איזו גישה? הרי השתמשתי בכל מילות הקסם, לא הרמתי את הקול, וגם מה כבר ביקשתי - שיראה לי איפה מחברות השורה? זאת לא מהות העבודה שלו??
אבל לא אמרתי שום דבר, רק עמדתי מיובשת באמצע מסדרון 7, אלישע טופח לי על הכתף בעידוד מכיל.
מזל שאמא כן כשירה אחת ראתה הכל והגישה לי את שתי החבילות האחרונות (!) של מחברות השורה שהיא הצליחה לשלות ממעמקי המדף התחתון.
המשימה הושלמה. אפשר לחזור הביתה.
אבל רגע לפני הקופה, נעצרתי.
אני לא רוצה שהיום החגיגי הזה של קניית ציוד לבית ספר ייגמר ככה. זה הרי אירוע שנצרב בזיכרון של ילד (כמו שאני זוכרת את ההתרגשות של הקניות ב'גרף' בהרצליה) ואני רוצה שזאת תהיה חוויה נעימה בשבילו.
אז מחלתי על כבודי, נשמתי עמוק וחזרתי למוכר שכבר הגיע לעמדת הסרגלים במסדרון 5. קצת חששתי להתקרב אליו, כי נראה שהוא מחומם עליי ממש, אז נעצרתי צעד ממנו ואמרתי ברוך "אה... סליחה, ראיתי שפגעתי בך וזה לא מה שהתכוונתי. אז – סליחה".
המוכר הפסיק את הסידור, הסתכל עליי ו-
פה אני עוצרת את הסיפור ושואלת את ילדי הכיתה בשיעור הסטוריטלינג* איך הם חושבים שהמוכר הגיב.
"התעצבן עוד יותר וקרא לשומרים שיעיפו אותך";
"אמר שהוא בכלל לא המוכר ומה את רוצה ממנו";
"התנצל גם והלך להביא לך מחברות שורה טריות מהמחסן, על חשבונו";
ועוד המון הצעות מעולות, הרבה יותר טובות ממה שקרה באמת, כי התגובה שלו לבקשת הסליחה שלי היתה:
הנהון עייף וחזרה ליישור הסרגלים.
אפשר לחוש את האכזבה בכיתה (למעט הילד/ה שניחש בדיוק את זה;).
אבל - אני מרגיעה אותם - זה רק בגלל שהסיפור לא מסתיים פה.
כשיצאנו מהמקס סטוק, אלישע ואני נכנסנו, סתם בשביל הכיף, לחנות הצמודה - חנות מפונפנת לעיצוב הבית.
שם, מול הדלת, עמדה מראה גדולה ומוזהבת וכשהרמתי את מבטי אליה, ראיתי את מה שהמוכר ראה:
אישה משוגעת.
בדיעבד, כשפניתי אליו הייתי סמוקה מהדיווש המהיר לחנות, השיער שלי יצא ברישול מכובע הבוקרים שמשום מה עדיין חבשתי, ועל הגב המיוזע שלי סחבתי תיק גדול שבו שמרתי עד הקופה את שאר הדברים שרכשנו (לא לקחתי עגלה...) וכשהמוכר ראה את זה, עוד לפני סאגת המחברות, הוא גער בי להוציא את זה מייד, כי יש מצלמות אבטחה.
בקיצור – בעוד אני מתלוננת על השירות הלא מספק שקיבלתי, המוכר ראה אישה מוטרפת, שמנסה לגנוב ציוד וממשיכה לדרוש שיראו לה משהו שכולם, חוץ ממנה, מצליחים למצוא. וזה, יש להניח, בסוף משמרת ארוכה שכללה עוד כמה וכמה נשים וגברים כאלה.
אחרי כמה רגעים שהקדשנו לעכל את החלפת ה-POV, נשאלת השאלה:
"ולמה אלישע לא אמר לך שאת נראית ככה?".
ועל כך, התשובה הפשוטה היא "כי הוא כבר רגיל לאמא הלא כשירה שלו וכנראה אוהב אותה בדיוק ככה".
איזו מתנה לחג לבחור לעצמכם או ליקיריכם? ובכן, תלוי איזה טיפוס אתם:
♥ לחובבי הבעיטה הקלה בישבן, שתדליק להם את כפתור היצירה בכל שבוע מחדש:
מסגרת השראה ליצירה
♥ למי שרוצה להשקיע בעצמו ממש ולראשונה, לכתוב את הרעיון שלו לסרט או לסדרה:
קורס האונליין השלם בתסריטאות (בהנחת חג שווה)
♥ למחפשי האינטימיות – פגישה בארבע עיניים בה נדבר רק על התסריט שלכם:
ייעוץ אישי (שימו לב, פתחתי אופציה גם לפגישה אחה"צ)
♥ אותו דבר, אבל כפול (עם מרב שקד) ובסוף מפיקה בכירה (שלומית ארביב) שתקשיב:
ליווי להגשה מול מפיקה
♥ למי שממש מתעניין בתסריטאות, אבל עוד לא מלאו לו 18, או הורה של אחד/ת כזה:
מרתון תסריטאות לנוער
♥ לחוששים להתחייב, אבל רוצים לגלות מרחוק מה חברת הפקה מצפה מתסריטאים ותסריטאיות:
תסריטאזום חינמי עם שלומית ארביב
♥ *למי שרוצה להכניס סטוריטלינג עם משמעות לבית הספר של הבן/ת:
צריך רק לשלוח את הלינק הזה למנהל/ת
♥ ♥ והנה בלוג התסריטאות על משהו שכדאי לקחת בחשבון כשכותבים תסריט: המיזנסצנה.
שנה מתוקה שבה כולנו כולנו נחגוג עם אהובינו,
דניאלה דורון
קיבלת את הניוזלטר מחבר/ה? לחיצה פה תצרף אותך לקהילה
בא לך לפתוח שנה חדשה בלי מיילים ממני? הכל טוב, צריך רק ללחוץ על 'הסרה' פה למטה
ו- פה זה ערוץ הרגעים הסודי שלי. ששש....