איך עזבנו את קופנגן?

אחרי שנה וקצת של חיים מדהימים בלוקיישן יפה מכל סקרין סייבר (ולמרות שהיתה לנו ויזת שהייה נדירה ונחשקת) – החלטנו לעזוב את האי הקסום קופנגן.

אחת הסיבות היתה תחושה הולכת וגוברת שאנחנו לא רצויים שם, כישראלים. לא בקטע אנטישמי, אלא התנהגותי.
לתחושתי, היינו להם יותר מדי, לתאילנדים - בכמות, ברעש, בנדל"ן, בשפה, בתפיסה הקיומית שלנו את עצמנו – ומרגע שהרגשתי ככה, גם אם זה היה רק בראש שלי, יכולתי לראות רק את זה.

כדי להיפרד בטעם טוב, קפצתי טרם העזיבה לחנות 20 באט (בהמרה – חנות שנקל) וקניתי מן בקבוקוני פלסטיק קטנים ושקופים שנראים כמו מבחנה ומכילים נצנצים. סחבתי איתי את הבמביני ויחד עברנו בין המקומות שנהגנו לפקוד, כשבכל אחד מהם התקיים טקס דומה:

אנחנו נכנסים, התאילנדי מסתכל עלינו במבט של "כן, מה אתם רוצים?" ואנחנו אומרים (באנגלית): "שלום, באנו לפה הרבה פעמים ומאוד אהבנו את המקום. עכשיו אנחנו עוזבים את האי ונשמח לתת לך את זה כמזכרת וכאות תודה" ברגע הזה, כל ההבעה של המוכר היתה משתנה מהקצה אל הקצה, הפרצוף המיואש התחלף בחיוך ענק, והוא הודה לנו בהתרגשות גדולה על מבחנת הנצנצים שהגשנו לו, כמנהג המקום, בשתי ידיים.

תקשיבו, זה ממכר.

אם בהתחלה הלכתי למסעדות, חנויות, דוכני השייק ומכוני המסאז' שנהגנו לפקוד תדיר, אט אט הגדלתי את הטווח ופשוט בכל מקום שעברתי, נכנסתי והגשתי את המבחנה, בליווי כל הטקס. התגובות היו כמעט תמיד זהות ברמת הריגוש ואני עפתי על התיקון שיכולתי לעשות ולו בעיני עצמי.

עם הזמן, ולאור שאלות התאילנדים על פשר החפץ המוזר שניתן להם, מצאתי את עצמי ממציאה סיפור רקע שמלווה בפרוטוקול - מדובר במבחנת קסמים שצריך לשקשק פעם ביום ובזמן השקשוק, להביע משאלה אחת או יותר.

למה עבדתי על התאילנדים התמימים? ובכן, ממש לא עבדתי עליהם.

מבחינתי, זאת היתה אמת לאמיתה, כי לאורך אותה תקופה מאתגרת של עזיבת מקום לעתיד לא ידוע, גם אני התייחסתי אליה כאל מבחנת קסמים וכל בוקר, בעודי משקשקת מפחד, הבעתי בזכותה משאלות לעתיד טוב.

בסופו של דבר רוקנתי את החנות מהמבחנות האלה ומה שלא חילקתי בפרידה מחבריי הישראלים והתיירים באי, לקחתי ליעד הבא שלנו: אירופה!

אבל רגע לפני, עצרנו בארץ חמישה ימים בהם החלפנו מבגדי קיץ לחורף ועל הדרך, העברתי את כל יקיריי ואותי בדיקת דם שגרתית.
בדרך למטוס קיבלנו את אחת התוצאות האחרונות של הבנזוג, שגרמו לי להתחנן בפניו בכל החודשיים שהיינו באיטליה לבדוק את זה כשלבסוף התברר שאכן, הוא צריך לעשות ביופסיה – בשירותי הבריאות (המופלאים!) של ארץ ישראל.

על התקופה המזעזעת שעברה עלינו בארץ, בין ביופסיה לניתוח, תקופה של חוסר ודאות מוחלט שחלחל לכל תחומי החיים, אספר בהרחבה בהזדמנות אחרת.

בואו רק נגיד שמבחנת הקסם עבדה אצלי שעות נוספות, בעוד שאת שאר המבחנות חילקתי לפקידה באגף החינוך בעירייה שרשמה את הבמביני מחדש ללימודים (אם כי לא היה ברור כמה זמן בכלל נישאר), לחברות המדהימות שלי שהחזיקו אותי, לפעמים תרתי משמע, ולשאר האנשים הטובים באמצע הדרך, ובסוף נותרתי עם מעט כוחות ומבחנות לחלק.

אבל אז הגיע הניתוח המיוחל, שתודה לאל ולפרופסור י', עבר בשלום.

למחרת, במחלקה, כשכל להקת הרופאים המכובדת נכנסה לבדוק מה שלום הפציינט האהוב שלי, חיכיתי בסבלנות שיסיימו לדבר על מה שחשוב להם (מדדים ועניינים), ניגשתי אל הפרופסור ואמרתי לו: "כבר חודשים אני מביעה משאלה שהבנזוג יהיה בריא. בזכותך זה קרה. אשמח לתת לך כמזכרת וכאות תודה את מבחנת הקסמים הזאת" ו-הגשתי לו בשתי ידיים את הבקבוקון האחד לפני אחרון שנשאר לי.

בשנייה אחת אורו פניהם של כל הרופאים החשובים, הבכירים והזוטרים, ובמיוחד של הפרופסור שביקש ברצינות הבהרות בנוגע לשימוש נכון במשאלות.

את מבחנת הקסמים האחרונה שנשארה לי אני שומרת על השידה בדירתנו החדשה בתל אביב, ישראל. אני משקשקת אותה כל בוקר. היא כנראה עובדת ממש ממש טוב.

סיפור כזה, שיוצא מתוך חפץ אחד קטן בבית, הוא אחד הדברים שאנחנו עושים בסדנת הסטוריטלינג "רגעים". אני מזמינה אתכם להצטרף למפגש החד פעמי הקרוב ו/או להזמין אותי שנעבור אותה יחד באירוע לבחירתכם.

♥ אני ממש מודה למזלי הטוב (ולכם) שמתאפשר לי לעשות את הדבר האהוב עליי - להסתובב בארץ כשבאמתחתי דיסק און קי ולהעביר הרצאות, סדנאות ומפגשי השראה לקהל משתנה. אם זה לבתי ספר דרך גפ"ן, אם "החיים שלי הם סרט" באירועים פרטיים, או, כאמור – סדנת "רגעים" המתוקה.
לכל מי שמתקשר להזמין אני מזכירה שחשוב מאוד שיהיה – כיבוד.

שימו ♥: ב-18.12 יתקיים הלייב זום הקרוב של מסגרת השראה ליצירה בו מרב שקד ואני ניתן טיפים לכתיבת פרמיס טוב ונפתח לכם את הבמה (להלן – במה פתוחה:)  להצגת הפרמיס שלכם. המפגש ללא עלות ובהרשמה פה.

♥ עוד לא למדתם תסריטאות? קורס האונליין השלם הוא המקום שלכם.

♥ למדתם והגיע הזמן להציג את הפרויקט בפני מפיקה? זאת הדרך להתקדם.

♥ למדתם או לא למדתם ותרצו ייעוץ אישי על המבנה, הסינופסיס, העלילה, דמויות, קונפליקטים, תמות והגשות? פה אפשר לקבוע פגישה אחת או יותר.

♣ בבלוג החודשי עברתי על כל חוקי היוטיוב ואשכרה עצרתי לחשוב במהלך הצילום על השאלה של אילן לוי, המו"ל של הוצאת הספרים פראג: למה אני רוצה להוציא ספר?

להתראות בניוזלטר החודשי הבא, או פה כל כמה ימים.

חג שמח והמון ניסים,

דניאלה החמודה

קיבלת את הניוזלטר מחבר/ה? לחיצה פה תצרף אותך לקהילה

בא לך לפתוח שנה חדשה בלי מיילים ממני? הכל טוב, צריך רק ללחוץ על 'הסרה' פה למטה